צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת ט״ו

מהדורה: צפנת פענח, וורשא תרס"ג-תרס"ח

« צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת י״ד:י״ט צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת ט״ז:י״ב »

3 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְקוֹלֵט מִן הָאֲוִיר מִן הַמַּיִם הַמְקַלְּחִין מִן הַצִּנּוֹר אוֹ מִן הַכֹּתֶל וְשׁוֹתֶה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בַּצִּנּוֹר אוֹ בַּכֹּתֶל וְיִקְלֹט מֵעַל גַּבָּן. וְאִם נָגַע אִם הָיָה מָקוֹם שֶׁנָּגַע בּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג הֲרֵי זֶה אָסוּר. שֶׁנִּמְצָא כְּעוֹקֵר מֵעַל הַגַּג שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן אִם הָיָה בַּצִּנּוֹר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בֵּין שֶׁהָיָה הַצִּנּוֹר בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה בֵּין שֶׁהָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְקָלַט מִמֶּנּוּ מַיִם הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְלָמָּה אֵינוֹ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָחוּ הַמַּיִם אֶלָּא הֲרֵי הֵן נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין:

3 תלמוד ירושלמי כלאים פתח ↗

הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה הִיא מַתְנִיתָא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה מַשְׁלִים אַרְבָּעָה נַחַת הוּא לָהּ. עַד הֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד שֵׁשׁ אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי מָנָא אָזְלִית לְקֵיסָרִין וְשָׁמְעִית רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן לָעְזָר אִם הָיוּ שְׁתֵּי פִּיפָּיְירוֹת מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חִינְנָא וְתַנֵּי וּפַלִּיג אִם הָיָה דַרְכּוֹ לִפְסֹעַ אָסוּר. וְתַנֵּי כֵן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָעְזָר אוֹמֵר אִם הָיָה דַרְכּוֹ לִפְסֹעַ בֵּין פִּיפּוֹר לְפִיפּוֹר כְּפִיפּוֹר אֶחָד הוּא.

3 גיטין פתח ↗

מַתְנִי׳ הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגָּג וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגָּג – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. הוּא מִלְּמַעְלָה וְהִיא מִלְּמַטָּה, וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגָּג, נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. גְּמָ׳ וְהָא לָא מִינְּטַר! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּגַג שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה עָסְקִינַן. עוּלָּא בַּר מְנַשְּׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דַּאֲבִימִי אָמַר: הָכָא בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג עָסְקִינַן, דְּכֹל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג – כְּגַג דָּמֵי. הוּא מִלְּמַעְלָה: וְהָא לָא מִינְּטַר! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מְחִיצוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת עוֹדְפוֹת עַל הָעֶלְיוֹנוֹת. וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מְחִיצוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת עוֹדְפוֹת עַל הָעֶלְיוֹנוֹת. וְכֵן אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מְחִיצוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת עוֹדְפוֹת עַל הָעֶלְיוֹנוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְעוּלָּא: כְּמַאן, כְּרַבִּי – דְּאָמַר: קְלוּטָה, כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא? אֲמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן – עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי, אֶלָּא לְעִנְיַן שַׁבָּת; אֲבָל הָכָא – מִשּׁוּם אִינְּטוֹרֵי הוּא, וְהָא קָא מִינְּטַר. וְכֵן אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מְחִיצוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת עוֹדְפוֹת עַל הָעֶלְיוֹנוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אַסִּי: כְּמַאן, כְּרַבִּי – דְּאָמַר: קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה דָּמְיָא? אֲמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן – עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי, אֶלָּא לְעִנְיַן שַׁבָּת; אֲבָל הָכָא – מִשּׁוּם אִינְּטוֹרֵי הוּא, וְהָא קָא מִינְּטַר. נִמְחַק: אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּמְחַק דֶּרֶךְ יְרִידָה, אֲבָל נִמְחַק דֶּרֶךְ עֲלִיָּיה – לָא. מַאי טַעְמָא? מֵעִיקָּרָא לָא לְמֵינַח קָאֵי. נִשְׂרַף: אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁקָּדַם גֵּט לִדְלֵיקָה, אֲבָל קָדְמָה דְּלֵיקָה לְגֵט – לָא. מַאי טַעְמָא? מֵעִיקָּרָא לִשְׂרֵיפָה קָאָזֵיל. אָמַר רַב חִסְדָּא: רְשׁוּיוֹת חֲלוּקוֹת בְּגִיטִּין. אֲמַר לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרָבָא: מְנָא לֵיהּ לְסָבָא הָא? אֲמַר לֵיהּ, מַתְנִיתִין הִיא: הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁ הַגָּג וּזְרָקוֹ לָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ גֵּט לַאֲוִיר הַגָּג – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּגַג דִּידַהּ וְחָצֵר דִּידַהּ, לְמָה לִי אֲוִיר הַגָּג? אֶלָּא בְּגַג דִּידֵיהּ וְחָצֵר דִּידֵיהּ, כִּי הִגִּיעַ לַאֲוִיר הַגָּג מַאי הָוֵי? אֶלָּא פְּשִׁיטָא – בְּגַג דִּידַהּ וְחָצֵר דִּידֵיהּ. אֵימָא סֵיפָא: הוּא מִלְּמַעְלָה וְהִיא מִלְּמַטָּה וּזְרָקוֹ לָהּ; כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַגָּג, נִמְחַק אוֹ נִשְׂרַף – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. וְאִי בְּגַג דִּידַהּ וְחָצֵר דִּידֵיהּ, אַמַּאי מְגוֹרֶשֶׁת? אֶלָּא בְּגַג דִּידֵיהּ וְחָצֵר דִּידַהּ; רֵישָׁא בְּגַג דִּידַהּ וְחָצֵר דִּידֵיהּ, סֵיפָא בְּגַג דִּידֵיהּ וְחָצֵר דִּידַהּ?! אֶלָּא לָאו דְּאוֹשְׁלַהּ מָקוֹם – דְּחַד מָקוֹם מוֹשְׁלִי אִינָשֵׁי, תְּרֵי מְקוֹמוֹת לָא מוֹשְׁלִי אִינָשֵׁי? אֲמַר לֵיהּ: מִידֵי אִירְיָא?! דִּלְמָא הָא כִּדְאִיתַהּ וְהָא כִּדְאִיתַהּ – רֵישָׁא בְּגַג דִּידַהּ וְחָצֵר דִּידֵיהּ, סֵיפָא בְּגַג דִּידֵיהּ וְחָצֵר דִּידַהּ. אָמַר רָבָא: שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בְּגִיטִּין; הָא דְּאָמַר רַבִּי: קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְּחָה, וּפְלִיגִי רַבָּנַן עָלֶיהָ – הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן שַׁבָּת, אֲבָל הָכָא מִשּׁוּם אִינְּטוֹרֵי הוּא, וְהָא מִינְּטַר; וְהָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּבְרֹאשׁוֹ טְרַסְקָל, וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו – אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה, חַיָּיב, לְפִי שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ – הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן שַׁבָּת, אֲבָל הָכָא מִשּׁוּם אִינְּטוֹרֵי הוּא, וְהָא לָא מִינְּטַר; וְהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בְּגַג זֶה וְיִקְלוֹט מֵי גְשָׁמִים מִגַּגּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁדִּיּוּרִין חֲלוּקִין מִלְּמַטָּה, כָּךְ דִּיּוּרִין חֲלוּקִין מִלְּמַעְלָה – הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן שַׁבָּת, אֲבָל לְעִנְיַן גֵּט – מִשּׁוּם קְפִידָא הוּא, וְכוּלֵּי הַאי לָא קָפְדִי אִינָשֵׁי. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, פְּנִימִית שֶׁלָּהּ וְחִיצוֹנָה שֶׁלּוֹ, וּמְחִיצוֹת הַחִיצוֹנוֹת עוֹדְפוֹת עַל הַפְּנִימִיּוֹת; וּזְרָקוֹ לָהּ; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַאֲוִיר מְחִיצוֹת הַחִיצוֹנָה – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. מַאי טַעְמָא? פְּנִימִית גּוּפַהּ – בִּמְחִיצוֹת הַחִיצוֹנָה קָא מִינַּטְרָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקוּפּוֹת – שְׁתֵּי קוּפּוֹת זוֹ בְּתוֹךְ זוֹ, פְּנִימִית שֶׁלָּהּ וְחִיצוֹנָה שֶׁלּוֹ; וּזְרָקוֹ לָהּ; אֲפִילּוּ הִגִּיעַ לַאֲוִיר פְּנִימִית – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. מַאי טַעְמָא? דְּהָא לָא נָח. וְכִי נָח מַאי הָוֵי? כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר הוּא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּקוּפָּה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּלַיִים. מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פּוֹטֵר אָדָם אִשְׁתּוֹ בְּגֵט יָשָׁן. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. וְאֵיזֶהוּ גֵּט יָשָׁן – כֹּל שֶׁנִּתְיַיחֵד עִמָּהּ מֵאַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ. גְּמָ׳ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: לָא אָמְרִינַן גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ גִּיטָּהּ קוֹדֵם לִבְנָהּ; וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: אָמְרִינַן גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ גִּיטָּהּ קוֹדֵם לִבְנָהּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: אִם נִישֵּׂאת, לֹא תֵּצֵא. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: אִם נִתְגָּרְשָׁה, תִּינָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה. מַתְנִי׳ כָּתַב לְשׁוּם מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת; לְשׁוּם מַלְכוּת מָדַי; לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן; לְבִנְיַן הַבַּיִת; לְחוּרְבַּן הַבַּיִת; הָיָה בַּמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב; בַּמַּעֲרָב וְכָתַב בַּמִּזְרָח – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה. וְאֵין לָהּ לֹא כְּתוּבָּה וְלֹא פֵּירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת – לֹא עַל זֶה, וְלֹא עַל זֶה. אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה – תַּחְזִיר. וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. וְלֹא זֶה וָזֶה מְטַמְּאִין לָהּ, וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין – לֹא בִּמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל – נִפְסֶלֶת מִן הַכְּהוּנָּה.

1 ולמה אינו חייב כו'. כן מבואר בירוש' כאן פ"י וט"ס שם ועי' בבלי ד' ה' וגיטין ד' ע"ט והירושלמי הולך לשיטתו דס"ל בפ"ק וכ"מ דדוקא מתלקט עשרה מתוך ג' אבל מתוך ד' הויא כניחא תשמישתיה ועי' שבת ד' ק' ע"א ועירובין ד' י"ט ע"ב וד' כ"ב וד' מ"ח ובירוש' כלאים פ"ו ה"ג הך דחזקיה וקאי שם אלעיל אמדריגה ע"ש מש"כ שם:

3 עירובין פתח ↗

בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה: תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע, נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד אוֹ אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד?

3 שבת פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע, וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו — חַיָּיב. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מָבוֹי שֶׁשָּׁוָה לְתוֹכוֹ, וְנַעֲשָׂה מִדְרוֹן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ שָׁוָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנַעֲשָׂה מִדְרוֹן לְתוֹכוֹ — אוֹתוֹ מָבוֹי אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע, וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו — חַיָּיב.

« צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת י״ד:י״ט צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת ט״ז:י״ב »